החלטה בתיק ת"א 152849-09

1.         ביום 16.5.13 ניתנה החלטה מפורטת (17 עמ') בתביעת התובעות לפירוק שיתוף במקרקעין (להלן: " ההחלטה").

במסגרת ההחלטה נמצא, בין השאר, כי יש מקום לפירוק שיתוף, כי פירוק השיתוף יתבצע על יסוד זכויות הבעלות של הצדדים (ומשכך - בחלקים שווים), כי אין לבצע את פירוק השיתוף בדרך של רישום בית משותף וכי החלופות הרלוונטיות מגולמות באפשרויות הבאות: בניית מבנה (חדש) אחד על המגרש או בניית שני מבנים (חדשים) על המגרש (כשכל אחד מהצדדים בונה במחצית שמוחזקת על ידו). לאחר האמור נמצא בהחלטה כי מסקנות המומחה מעלות בברור העדפה כלכלית של בניית מבנה אחד על פני בניית שני מבנים, כי חקירה נגדית לא ערערה מסקנות אלה וכי ערכו של השיקול הרגשי שהועלה על ידי הנתבע אינו רב בנסיבות הענין.

2.         בנוסף לאמור נקבע בהחלטה (בסע' 47) כדלקמן:

"במקביל, ככל שהדבר ניתן ואינו גורם להפסדים ניכרים, יש לבחון את האפשרות להמשיך את הזיקה לנכס וזאת על ידי בחירה בנתיב שיאפשר לצדדים (או מי מהם שיבחר בכך) לאחוז בזכויות, כאלה או אחרות, בנכס גם בבנייה החדשה.

לא ברור האם המתווה אפשרי וישים, אך בשלב ראשון, יש לנסות ולמצותו, על יסוד ועל רקע הקביעות בהחלטה הנוכחית לעיל ולהלן ואף מבלי שיהא בהחלטה זו משום הכרעה סופית בשאלת ההפסד הניכר (ובהתאמה, לגבי דרך פירוק השיתוף)."

3.         בסיפא ההחלטה נקבע כי הצדדים יפעלו ליישום האמור ויודיעו (בלוח זמנים שנקבע), בהתאם למגעים, האם יש צורך בהכרעות נוספות, ארכה נוספת, או המשך אחר של דיון בהליך.

4.         לאחר האמור הוגשה מאת התובעות בקשה (מס' 26 בתיק הממוחשב) למינוי בא כוחן ככונס נכסים לצורך פירוק השיתוף במקרקעין לפי ההחלטה מיום 16.5.13. התובעות טוענות כי הקפאון במצב הקיים גורם לצדדים נזק וכי יש למנות בעל תפקיד מטעם בית המשפט אשר יציע, לאחר התייעצות במומחה בית המשפט, את ההצעה הטובה ביותר לפירוק השיתוף במקרקעין. ב"כ התובעות התחייב לדאוג לכלל בעלי הזכויות בנכס, ככל שימונה לתפקיד.

5.         הנתבע הגיש תגובה לבקשת התובעות ובמסגרתה טען בין השאר כי דרך של בנייה משותפת אינה דרך שבית המשפט יכול לאוכפה לענין פירוק שיתוף וכי עד שלא תגובשנה הסכמות בין הצדדים לא ניתן לילך בתלם של בנייה או עסקה משותפת. הנתבע הוסיף כי הוא הגיש בקשת רשות ערעור על עצם הפירוק ומשכך אין לצפות הימנו להידבר. עוד טען הנתבע, כי יש לדחות את הבקשה עד לאחר גיבוש הסכמות בין הצדדים וכי רק לאחר שהנתיב ימוצה, ניתן יהא לעתור בהסכמה למינוי כונס.

6.         בהחלטה מיום 11.8.13 (על גבי תגובת הנתבע) נקבע:

"לשיטת המשיב עצמו, לשם קיום הרכיב המצוטט מתוך החלטת בית המשפט, יש להדבר. העובדה שהמשיב מבקש לערער אינה יכולה להוביל למסקנה כי "אין לצפות הימנו" לקיים את החלטת בית המשפט כל זמן שלא נתבקש, קל וחומר ניתן, עיכוב ביצוע של ההחלטה. עמדתו של המשיב כפי שהוגשה, אינה יכולה להתקבל. אם המשיב אינו מקיים החלטה בענין נסיון ליישום מתווה (בו הוא עצמו חפץ) של הותרת הזכויות בידי הצדדים, יש לכאורה טעם בבקשה שנועדה לקדם את פירוק השיתוף לפי עקרונות ההכרעה שניתנה."

בהמשך ההחלטה ניתנה למשיב ארכה לבוא בדברים עם המבקשות לשם גיבוש מתווה להמשך. כן ניתנו ארכות נוספות לפי בקשות מוסכמות (החלטות מיום 27.8.13 ומיום 10.9.13).

7.         דא עקא, המגעים לא הבשילו כנראה, באשר התובעות שבו ועתרו בבקשה (מס' 29 בתיק הממוחשב) למינוי בא כוחן ככונס נכסים לצורך פירוק השיתוף לפי ההחלטה.

8.         הנתבע, המשיב, הגיש תגובה בה נטען כי ההחלטה [מיום 16.5.13] אינה קובעת סעד אופרטיבי אלא מהווה אך החלטת ביניים וכי היא אינה קובעת דבר בענין דרך הפירוק. כן נטען, כי בשל האמור ומשמדובר בהחלטה משפטית ללא נפקות אופרטיבית, לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצועה.

לגופה של בקשה נטען, כי לאחר שניתנה רשות ערעור (הנתבע הגיש בר"ע על ההחלטה: 35368-06-13 וניתנה רשות ערעור בהחלטת כב' השופטת צ'רניאק מיום 27.10.13), ראוי כי הבקשה למינוי כונס תידון לאחר החלטה בערעור.

9.         התובעות משיבות, כי למעשה עותר הנתבע לעיכוב ביצוע ללא שהגיש בקשה ראויה כדין ואף זוכה לעיכוב ביצוע "דה פקטו" מבלי שהענין נדון לפי הדין. התובעות שבות ומדגישות את הנזק שנגרם לשיטתן לשני הצדדים גם יחד בשל העיכוב (נזק הנגרם בשלושה מישורים: ביטול תוכנית הערים רג/340/ג/30/א/1 - קיטון מספר הדירות שניתן לבנות על המגרש; החלטת הועדה המקומית בענין צפיפות שיש בה כדי להפחית את מספר הדירות שניתן לבנות על המגרש; רפורמה במיסוי המקרקעין הפוגעת ביכולת לנצל פטורים ממס שבח מקרקעין).

10.       בהחלטה מיום 8.1.14 נקבע כי על התובעות להגיש הבהרה בענין עמדתן לגבי הבסיס בדין ליישום החלטת פירוק השיתוף בדרך של בנייה (להבדיל מיישומה בדרך של מכירת המקרקעין). עמדה כזו הוגשה (לאחר ארכה) ולאחריה הוגשה התייחסות של הנתבע (כפי שהותר).

11.       משהובאה השתלשלות הענינים והטעונים על דרך ההרחבה, ניתן יהא לקצר במסקנות העולות מתוך כך, כמפורט להלן.

12.       ההחלטה מיום 16.5.13 כבר קבעה, כנזכר, כי יבוצע פירוק שיתוף במקרקעין, כי פירוק השיתוף לא יבוצע בדרך של רישום בית משותף וכן כי הבניין הישן יהרס ותבוצע בנייה חדשה לפי זכויות הבנייה כדין.

13.       נכון הוא שבית המשפט חפץ לסייע לצדדים לשמר בעלות בידיהם וניסה להביאם להבנות לכדי בנייה משותפת. ברם, מסתבר כי הדבר אינו מסתייע. אני רואה טעם בעמדת הנתבע כי אין בית המשפט אמור לכוף על הצדדים בנייה משותפת כדרך פירוק שיתוף. דומה כי הדבר אינו מתיישב בנקל עם הגיונם של דיני פירוק שיתוף הבאים להפריד בין צדדים אשר מחלוקות ביניהם אינן מאפשרות את פיתוח המקרקעין.